החלטה בתיק בפ"ת 7075-02-12

בפניי בקשה לפסילה עד תום ההליכים "מכח סעיף 46 לפקודת התעבורה" (כך כותרת הבקשה), שהוגשה נגד המשיב לאחר שבמקביל הוגש נגדו כתב אישום (דו"ח) המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בדרך שאינה עירונית, כאשר על פי הנטען בכתב האישום נהג הנאשם במהירות של 158 קמ"ש בכביש 70 לכיוון צפון, בקטע כביש בו מותרת מהירות מקסימלית של 90 קמ"ש.

המבקשת טוענת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב וכי נוכח העבירה המיוחסת לו "נובעת ממנו מסוכנות רבתי לציבור המשתמשים בדרך ולציבור הולכי הרגל כאחד". המבקשת מפנה לפסק הדין בעניין אנדריי צ'קנובסקי נ' מדינת ישראל (עפ"ת 14986-03-09). יודגש, כי פסק הדין אליו הפנתה המבקשת אינו עוסק בפסילה עד תום ההליכים, אלא מדובר בערעור על החלטת בית המשפט קמא שלא לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנאשם .

ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אך טען, כי מרשו כופר במיוחס לו וכי חזקת החפות עדיין עומדת לזכותו. הוא ציין כי לא מדובר בנסיבות אשר גרמו סיכון למשתמשי הדרך ולא נטען כי נסעו מכוניות נוספות באותו זמן. הסנגור גם הבליט את הפגיעה שתיגרם למשיב אפ יפסל רישיונו, פגיעה שלדידו הינה מעבר לנדרש. עוד הדגיש הסנגור כי למשיב אין עבר מכביד וכי הרשעתו האחרונה היא משנת 2006.

בבואו לדון בבקשה מעין זו, אמור בית המשפט לתת את דעתו לשאלה האם מתקיימות ראיות לכאורה לחובתו של הנהג והאם מתקיימת עילת מסוכנות בהמשך נהיגתו שיש בה כדי להצדיק פסילה עד תום ההליכים. בתיק זה, כאמור, אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ומכאן יש לבחון את השאלה של מסוכנות המשיב.

בטרם אעשה זאת, ראיתי לציין, כי חרף האמור בכותרת הבקשה דנן, עסקינן למעשה בבקשה לפי סעיף 47(ט) לפקודה (ולא 46), שכן המשיב פסול מנהלית ופסילתו טרם הסתיימה (בקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחתה על ידי ביום 8/3/12). אי לכך, בקשה זו הינה בקשה להאריך את הפסילה עד לתום ההליכים. כך או כך, בשני ההליכים מדובר למעשה באותם שיקולים שעל בית המשפט לשקול בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה מחד גיסא ובאשר למסוכנותו של הנהג, מאידך גיסא.

לענייננו, המשיב הינו יליד 1984, נוהג משנת 2003 ולחובתו 4 הרשעות קודמות. הרשעות האחרונה של המשיב היא אומנם משנת 2006 אך גם שם הורשע בנהיגה במהירות מופרזת העולה על 41 קמ"ש ומעלה מהמותר ובגינה הוא אף נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים. בנסיבות אלה, העובדה שנרשמו לחובתו "רק" 4 הרשעות קודמות (מבחינה כמותית) אין בה כדי לאיין את מסוכנותו שעולה הן מנסיבות ביצוע העבירה הנוכחית בה נסע במהירות העולה ב-68 קמ"ש מעל המותר, והן מאותה הרשעה קודמת שנרשמה לחובתו חרף הזמן הלא קצר שחלף מאז.

בשים לב למסוכנות שבהמשך נהיגתו של המשיב, ראוי להורות על הארכת פסילתו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, שכן הפסילה המנהלית למשך התקופה הקבועה בדין של 30 יום, אין בה בנסיבות העניין כדי להשיג את המטרה הכפולה של "צינון" הנהג מצד אחד והרחקתו מהכביש מהצד האחר.

עם זאת, בשים לב להוראת סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, לנסיבותיו של התיק הנוכחי והכל על מנת שהפסילה עד תום ההליכים תהיה מידתית ומאוזנת גם מבחינת התקופה, ראיתי להגביל את תקופת הפסילה עד תום ההליכים למשך 4 חודשים בלבד (מיום תחילת הפסילה המנהלית), כך שאם בתום המועד הנ"ל לא יינתן פסק דין בעניינו של המשיב, תפקע הפסילה מאליה, ללא צורך בהחלטה אחרת.

השורה התחתונה היא, שאני מקבל את הבקשה ומורה על פסילתו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק 7074-02-12 או עד לתום ארבעה חודשים מיום תחילת הפסילה המנהלית, לפי המוקדם ביניהם.

מזכירות בית המשפט תעביר לצדדים עותק מהחלטה זו ותחזיר לתביעה את התיק שלה.

מודעת זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום,  כ"ח  אדר תשע"ב, 22 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: